השימוש במילים בגישה הפנומנולוגית:
מכיוון שהתודעה, הדיבור והמחשבה הם יחידה אחת, וגם משום שמטרת הפנומנולוגיה היא להיות מסוגל לתאר תופעות, ואין דרך לעשות זאת כמו במילים. עם זאת, חלק גדול מהחקירה צריך להיערך ללא מילים. ההתייחדות של המטופל עם היצירה, הן כשהוא יוצר אותה והן כשהוא מתבונן בה, הם חלקים חשובים מתהליך האינטגרציה שלו. לכן על המטפל ללמוד להיות שקט ברגעים אלה. כשהמטופלים שקועים ביצירה או בהתבוננות, עדיף למטפל להיות שקט, ולהקשיב לשתיקה הזו, ממש כפי שחשוב לו להקשיב למילים.
המטפלים באמנות הם צופים משתתפים- הם לא פאסיביים, אבל גם לא מתערבים יותר מדי בתוצר האמנותי והוורבלי של מטופליהם.
מלה בטנסקי נותנת לנו כמה קווים מנחים להתבוננות ביצירה:
קוים: קוים יכולים להיות רכים או קשים, נוקשים או משוננים, להתייחס אחד לשני בקונפליקטים, קרבה או ריחוק, להביע אהבה, קנאה, פחד ועוד. בטנסקי נותנת לנו כמה דרכים להתייחס לקוים: קו מפותל שגולש כלפי מטה מצביע על עצבות, קוו זיג זג משונן וחד זווית מצביע על כעס, שנאה וזעם. כלומר הקווים מצביעים גם על האפקט (מצב הרוח, המזג) הגלוי והסמוי של המטופל, כמו גם על חלק מיחסי האובייקט שלו- לפי היחסים בין הקווים עצמם.